הצהרת כריס אגן על הפסקת צעירים וחסרי מנוח!

כריס אגן מוציא הצהרה לציבור על הסיבות שלו לעזוב את Y&R.

נא לקרוא למטה. אתה יכול למצוא את זה אצלו Myspace בלוג.

יום טוב. זו הפעם הראשונה בחיי שאני פונה לקהל כל כך עצום ומגוון. ישנם מספר נושאים סוערים שהשתלבו עם ההחלטה האחרונה שלי לעזוב את עבודתי, ואני מרגיש שיש מספר אמיתות שראוי להצהיר, מספר חוסר אמיתות שראוי לתקן, וכמה מהן שלי. רעיונות משלי, שבאופן נסיבות, אני נאלץ להכניס לדיון. זו ההצהרה היחידה שאני מתכוון לומר בנושא זה. אני רוצה קודם כל להתנצל, כי אני מרגיש שאני חייב לרבים מכם לפחות את זה. אני יודע שבחירה כזו נראית חלשה ואימפולסיבית. בכנות, זה היה הדבר האחרון שאי פעם חשבתי שאעשה - הדבר האחרון המוחלט שרציתי.

העבודה הייתה אתגר גדול, והכובע שלי מוריד בפני כל חבריי השחקנים ששלטו בה בצורה כה אלגנטית. אני יודע שהרבה מאוד מכם סבלו הרבה יותר גרוע ממה שאתם רואים כנסיבות שלי, אבל אני לא מאמין שרק בגלל שסבלתם מעוול מסוים, כך גם כל השאר חייבים כדי להבין את העוול הזה. אני רוצה להתנצל בפני כל אחד מחבריי השחקנים שאולי אכזבתי. אני גם רוצה להתנצל בפני אלו מכם שמרגישים מזלזלים בשל הבחירה הזו, מכיוון שכמה מחברי העיתונות סימנו אותי כהומופוב. זה, כמובן, אבסורד ורבים מחבריי היקרים הם הומוסקסואלים שישמחו לדבר בשמי. להחלטה שלי לא היה שום קשר לדת, או לשום דבר שלמדתי בתיכון בישוף מונטגומרי. בישופ הוא מוסד למידה נהדר המעודד סובלנות וקבלה של אחרים. אני לא מייחס לאידיאולוגיה דתית אחת אבל כן מעריך את האמת שקיימת בכולן. אני חושב שההנחה המצערת שהועלתה היא שהקתולים אינם סובלניים כלפי הומוסקסואלים על בסיס הקתוליות שלהם. חוסר סובלנות לכל דבר הוא תוצר של מערכת האמונות הבסיסית של האדם כחוויה של הגבלה. הקו שאנו משרטטים אינטלקטואלית בתוכנו הוא שמונע מאיתנו להבין את הדברים שאנו דוחים, כי הוא מגדיר את הגבולות של מי שאנחנו כפרטים. אנחנו מה שאנחנו, אבל אנחנו גם לא מה שאנחנו לא. חוסר סובלנות היא תגובה טבעית שלדעתי עלינו להבין כדי להביס אותה. זו לא אש להיכבות על ידי רגל כועסת או לכבות על ידי זרם מוצף של חשיפה תקשורתית. הומוסקסואליות היא תכונה של הוויה: אחת מיני תכונות רבות המרכיבות את המגוון העשיר שהאנושות מבטאת.

נכון - לא היה לי נוח עם הרבה מהאתגרים שהם הציגו בפניי, אבל הורדתי את הראש ועשיתי את העבודה שלי. העובדה שהיתה לי הזדמנות אטרקטיבית ורווחית לכאורה כמו זו, במיוחד בתקופות כלכליות קשות ועם כל כך הרבה שחקנים מוכשרים ואנשי תעשייה ללא עבודה הייתה, כמובן, סיבה מספקת להיות אסיר תודה. ראיתי שזה חלק מהאתגר ובתוך תיאור התפקיד שלי לעשות את הטוב ביותר עם כל עלילה שנכתבה עבורי, שכן התמזל מזלי לקבל עלילה מלכתחילה. אני מבין שלכותבים יש משימה קשה מאוד. הם משיגים יותר בשבוע ממה שתוכניות אחרות עושות במשך יותר מחודש. מעולם לא יצאתי בסערה מהסט, וגם לא יצאתי בסערה מכל סט ב-18 שנות מאבקי כאמן. הרגשתי בדרך כלל לא מרוצה מהתרומה שלי לתוכנית, והיה לי קושי גדול יותר ויותר להבין את האתגרים שהם ביקשו ממני להתמודד. אם זה הופך אותי לשחקן מוגבל, אז שיהיה. אפשרו לי פגישה אחת עם מריה בל, והתקשרתי חולה פעם אחת במהלך 16 החודשים שלי בתוכנית. בסופו של דבר, לא הרגשתי שההחלטות מתקבלות לטובתי, אישית או מקצועית.

למדתי הרבה בזמני שם ואני אסיר תודה לנצח על האתגרים שהעשירו אותי כאמן וכאדם. בתור אב יחיד, עם משמורת בלעדית על ילד בן 10, זו לא הייתה החלטה מעשית, וגם לא הייתה החלטה קלה לקבלה. אני מאמין שכשחקן, וכבן אדם, מגיע לי יותר מאשר להכריח אותי לעשות משהו שאני לא מרגיש שהוא נכון ברמות רבות, וזה לא אמור להיות קשור לבחירות שאנשים אחרים עושים. הוויזה שלי והמלאכה שלי נוצלו כדי לספר סיפור שלא קיבלתי השראה לספר. יש לי כבוד גדול להצגה בכלל ולכל אותם אנשים חרוצים שמאפשרים אותה, ומתוך כבודם ותחושת החובה כלפיהם ביקשתי להסיר אותי מתפקידי. אני יודע שזה לא תואם את תנאי החוזה וצר לי שהרגשות האישיים שלי התנגשו עם התקדים הזה, אם כי אני לא חושב שזה היה קורה אי פעם אם מה שהתבקש ממני לא היה חסר תקדים. בסופו של דבר, המפיקים היו מאוד מבינים ונוחים, ואני, למעשה, עבדתי עד שהם אמרו לי שהם לא צריכים אותי יותר. אני בטוח שיותר מעמיתיי היו מדברים בשמי אם גם הם לא היו חוששים מההשלכות האפשריות, ואני לא מאשים אותם בכך. זה היה מסע קשה עבורי, ורבים אחרים, בדרך להבנת טבעה של האמנות ומה נדרש כדי להצליח. כוח נמדד במה שאנחנו מוכנים לעמוד בו, לא במה שאנחנו מוכנים לשכב ולקחת. אני רוצה להודות לכל מי שהביע תמיכה ועידוד כה עצומים. הרבה אהבה והכרת תודה לכולכם. אלוהים יברך. נמסטה

כריס אינג'